הנחיות חוק החולה הנוטה למות, המתייחסות לטיפול (והימנעות מטיפול) בסוף החיים, הן מורכבות ולעתים מבלבלות.
ריבוי ההגדרות והמצבים יוצר פעמים רבות קושי במתן הטיפול בשטח (מה בין חולה נוטה למות לחולה במצב סופי? כיצד נקבעת האבחנה בין מטופל כשיר ובלתי כשיר? מי נחשב רופא אחראי"?), והמטפלים צמאים להכוונה פרקטית.
אחת התהיות החוזרות בנושא עוסקת בשאלה, כיצד מאזנים בין שיקול הדעת הקליני-טיפולי, לבין רצונו של המטופל (בפרט אם כבר אינו מוגדר "כשיר"), בכל הנוגע למתן טיפול שלא לצורך, או, להבדיל, הימנעות מטיפול.
לשם כך, הכנו עבורכם מדריך מקוצר: תרשים זרימה נגיש ופרקטי, המבהיר בצורה ברורה – לטפל, או לא לטפל.
כמובן, יש עוד מגוון נושאים קליניים ומדיקו-לגאליים ביחס ליישום החוק (כמו: הדרכים לבירור רצונו של מטופל, מעמדן של הנחיות מקדימות, טיפול בקטינים ועוד). לשם כך יש לנו גם הרצאה מלאה העוסקת במכלול ההיבטים הפרקטיים של הטיפול בסוף החיים בכלל, וחוק החולה הנוטה למות בפרט.
כמו תמיד, במקרה של אוכלוסיות ייחודיות, על המטפלים להכיר את הסטנדרטים הרלוונטיים, ולהיות מודעים להסדרה המדיקו-לגאלית הייחודית, לקווים המנחים וליוצאים מן הכלל בכל הנוגע למטופלים אלו.