עיקרון המידתיות הוא מושג משפטי, המגלם מעין שקלול של "עלות-תועלת" המעוגן בשיקולים ערכיים ומוסריים. יישום עיקרון זה נועד לשמור על יחס נאות בין המטרה של נקיטת צעד כלשהו לבין התוצאה וההשלכות של צעד זה (בעיקר ביחס לפגיעה בזכויות אדם). בעולם הטיפול הרפואי יש לעיקרון זה מקום של כבוד, ועל הצוות המטפל לשקול אותו בשגרה היומיומית: למשל, האמנם נדרשת הגבלה של המטופל מתמודד הנפש, או שניתן לרסן אותו באמצעי פחות פוגעני? האמנם מתחייב ביצועה של פרוצדורה פולשנית עתירת סיכון, או שניתן לנסות טיפו

אין כמעט מטפל שלא מכיר את האופציה של "שלושה רופאים" כחריג לחובת ההסכמה של המטופל, בסיטואציות בהן נדרש מתן טיפול להצלת חיים. אבל לא רבים מכירים את הדקויות הספציפיות המאפשרות שימוש בפועל. בואו נעשה סדר: חוק זכויות החולה קובע ככלל, כי לא יינתן טיפול ללא קבלת הסכמה מדעת מהמטופל. אבל החוק קובע גם חריגים לכלל זה: לפעמים כן יינתן טיפול גם ללא הסכמה זו! כל החריגים מנוסחים כ"המטפל רשאי", כלומר לא כחובה אלא כאפשרות, בהנחה והנסיבות עונות על הקריטריונים שבחוק. חריג ראשון: המטופל אינו יכו

"לֹא פַּעַם זֶה קָשֶׁה אֲבָל לָרֹב מִלָּה טוֹבָה מִיָּד עוֹשָׂה לִי טוֹב רַק מִלָּה טוֹבָה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא יוֹתֵר מִזֶּה" גם במערכת הבריאות, כמו בחיים, אנחנו מכירים מתן פידבק שלילי על התנהגות "מזיקה": אמירות כמו 'זה לא בסדר', 'מצפים ממך ליותר'; פעולות כמו התראה, נזיפה או העלאה לשימוע וכו'. מה עם הפידבק החיובי? כולנו בני אדם ואוהבים שמפרגנים לנו! איזה יופי שדיווחת; אני מעריך את זה שאתם עובדים לפי הנהלים; יופי של שיתוף פעולה עם התחקיר. מעבר לתחושה הטובה, גישה כזו עשויה לעודד

תייר מקוריאה מגיע כאוב לחדר המיון, איך נתקשר איתו? תקשורת מהווה אחת מאבני הבסיס של טיפול איכותי. מה קורה כשהמטפל אינו דובר את שפת המטופל? מידע קריטי עלול ללכת לאיבוד או להשתבש בדרך. רצוי להיעזר באיש צוות הדובר את השפה, ויוכל לשמש כמתורגמן. לחילופין, מוקד "קול הבריאות" של משרד הבריאות נותן שירות זה בכמה שפות נפוצות רצוי להימנע מהטלת התרגום על בן המשפחה המלווה: במקרים כאלו קיים סיכון, מאחר והמלווה אינו מכיר את המתודולוגיה והמונחים הרפואיים המקצועיים, ועלול לשבש אותם עד כדי הט

פעם היו אומרים "כביסה מלוכלכת משאירים בבית", וגם במערכת הבריאות נרתעו מלחשוף טעויות שנעשו, כשלים ואירועים חריגים. אך העלמת הטעויות מביאה להתעלמות מהן, ולא מאפשרת את תיקון המנגנון או התהליך שבבסיסן. המשמעות? יותר אירועים חריגים, יותר תקלות, יותר נזק (למטופל ולמערכת). עם השנים חלחלה והוטמעה תרבות של ניהול סיכונים קליני, המתייחסת לדיווח אירוע חריג כאבן יסוד של קידום בטיחות: מציף טעויות, מזהה סיכונים ומאפשר תהליכי למידה ושיפור. השאיפה לאפס טעויות זוהתה כנאיבית ולא ריאלית, ובמקומה

יתרונותיה של מדידה במערכת הבריאות מוכרים וידועים: שיקוף מצב קיים, זיהוי מוקדים לשיפור, בסיס להשוואה מתבקשת בין מוסדות, הטמעת תרבות איכות ארגונית ועוד. אך יש להכיר גם בחסרונותיה של מדידה, בפרט כאשר מדובר במדדים גלויים (להבדיל מסמויים) הידועים מראש למערכת הנמדדת. יש המשווים זאת לחיפוש מטבע מתחת לפנס: באופן טבעי, יותר משאבים יופנו לתחומים הנמדדים, פרוצדורות מדידות יקודמו ויקבלו תיעדוף, ומכלול הפעולות ש"נותרות בצל"- עלול להיזנח ולרדת בסדר העדיפות. לביקורת זו יש מגוון מענים (לגיטי

ערב יום הזיכרון 2026. לוגו "המצפן המדיקו-לגאלי" בכתב ידה של עמית מן ז"ל, פרמדיקית מד"א שהיתה כוננית בקיבוץ בארי ב-7 לאוקטובר . במשך 7 שעות ארוכות עמית הצילה חיים במרפאה, וגם כשנגמר הציוד הרפואי לא עזבה לרגע את הפצועים. בשעה 14:00 נכנסו המחבלים למרפאה, ועמית נורתה למוות. גבורתה ועוז ליבה ימשיכו להדהד לדורות, כמי שהקריבה את חייה להצלת אחרים. "אות זיכרון" הוא מיזם הנצחה שבמסגרתו מוחלף הלוגו הארגוני בתקופת יום הזיכרון ללוגו המבוסס על כתב ידם של נופל/ת במערכות ישראל, כמחווה לזכרם

תרבות ארגונית המקובעת בסטטוס קוו מסוים, שחבריה נמנעים מלערער עליו כדי לא להיכנס לעימות, עלולה להביא למצבים של קבלת החלטות שגויות. חלק מתפקידו של איש ניהול הסיכונים ובטיחות הטיפול לבחון בכל דיון אסטרטגי גם את הצד השני של הקונצנזוס : מה יכול להשתבש בפרויקט? מה החסרונות של הרעיון? מה יקרה אם נפעל בדרך אחרת, אפילו הפוכה? כך ניתן לעורר דיון מעמיק, לבחון חלופות ולחשוף כשלים לוגיים בטיעונים קיימים, ולבסוף, על ידי בדיקת הסיכונים, לסייע לשפר את איכות ההחלטות . זו גם הזדמנות לצאת מהקופ

העוסקים בניהול סיכונים מכירים את ארבעת השלבים במודל הקלאסי : זיהוי הסיכונים Identification, ניתוחם Analysis, מסלולי טיפול Treatment /Control והערכה Evaluation. השלב הרביעי מתייחס, למעשה לבקרה עצמית : בחינת האפקטיביות של הפעולות שנעשו בשלושת השלבים הקודמים לאיתור, ניתוח וטיפול בסיכונים, ובעקבות כך- קבלת החלטות להמשך. למעשה מדובר בהערכת מערכת ניהול הסיכונים את עצמה: מה עשינו? האם סייע? שיפר? צמצם סיכונים? הקטין חומרה של נזק? ואיך התמודדנו עם מכשולים בדרך? בקרה עצמית אינה ביק

תקופה של אי יציבות, שגרה מעורערת ותחושת חוסר שליטה, גם במערכת הבריאות . המצב המלחמתי הנוכחי מוסיף נדבך סיכונים לא פשוט, שהמערכת והפרטים שבה נאלצים להתמודד איתו, כאשר ההשפעה של כל אחד מאיתנו על תנאי המציאות היא מוגבלת ממילא, גם בימי שגרה. עולם ניהול הסיכונים פיתח כלים שניתן להיעזר בהם : ככלל, סיכון הוא מצב של חוסר וודאות: האמנם הסיכון יתממש? האם ייווצר נזק, הפסד או אובדן? ניהול הסיכון הוא מערכת הכלים והתהליכים שנועדו לאתר אותו, לאמוד את היקפו ולמצוא דרכים להתמודד עמו. אף