הסכמה מדעת - עד כמה להסביר?!

שיחת הסכמה בין מטפל למטופל היא אבן דרך עקרונית ומשמעותית לפני כל טיפול, ומבוססת על כבוד האדם ואוטונומיית המטופל על גופו. מה היקף המידע שיש לתת?

• בהתאם לסטנדרט: חוק זכויות החולה קובע עיקרי ליבה שיש להתייחס אליהם בשיחת הסכמה מדעת: האינדיקציה לטיפול (דיאגנוזה ופרוגנוזה); מהות ומטרת ההליך המוצע (כולל סיכויי הצלחה); סיכונים הכרוכים בטיפול; חלופות אפשריות; חדשנות הטיפול

• בהתאם לסבירות: בית המשפט ישאל תמיד, מה רופאה סבירה אמורה היתה להסביר? מה אח סביר היה אומר? מטבע הדברים, ככל שמדובר, למשל, בסיכון שכיח יותר או חמור יותר, נצפה שיימסר למטופל.

• בהתאם לנסיבות: הסיטואציה הטיפולית וההקשר הקליני משפיעים על היקף ההסבר הנדרש ורלוונטיות המידע: דחיפות וחיוניות הטיפול, מחלות רקע, אופי הפרוצדורה, וכמובן בהתאמה למטופל הספציפי, מצבו ומה שמטריד אותו

• יותר מדי זה לא כדאי: המטרה בשיחה אינה ללמד את המטופל רפואה. אין צורך לעבור על כל הטקסט-בוק המקצועי, אלא בגבולות הסביר, ובהתאם לשאלות המטופל. המטרה היא לא להציף במידע ברמה שעלולה להרתיע אותו מעצם הטיפול, אלא לתת מידע איכותי וממוקד שיסייע למטופל לקבל החלטה מושכלת  

שיחת הסכמה אינה מונולוג של המטפל, אלא דיאלוג פתוח עם המטופל שמולו. בנוסף לכל הסטנדרטים והכללים, בסופו של דבר ההחלטה "מה סביר" תהיה של המטפל בשטח, בהתבסס על שיקול דעת מקצועי, היכרות עם תהליכי הטיפול ועם המטופל עצמו