30 שנה לחוק זכויות החולה
בקיץ 1996 נכנס לתוקף חוק זכויות החולה, ששינה במידה רבה את השיח ואת מערכת היחסים בין מטפלים למטופלים.
מה היה כאן קודם?
זכויות מטופלים לא נולדו עם החוק. גם קודם לכן היו במשפט ובאתיקה הרפואית עקרונות של כבוד האדם, פרטיות, סודיות, הסכמה מדעת ועוד. החידוש היה בעיגון מפורש שלהם בחוק, ובהצהרה ברורה: האדם שמקבל טיפול אינו רק "חולה" שצריך לטפל בו, אלא אדם בעל זכויות, אוטונומיה וקול.
מה קיים היום?
החוק הנוכחי כולל מגוון זכויות למטופלים, כמו הזכות לטיפול רפואי, איסור הפליה, הזכות להסכמה מדעת, לקבלת מידע, לפרטיות ולסודיות, לקבלת העתק מהרשומה הרפואית ועוד. החוק גם יצר מנגנונים להתמודדות עם אירוע חריג, ומצבים שבהם מתעוררת מחלוקת בין מטופל, מטפל ומוסד רפואי.
ומה עם זכויות המטפלים?
זו שאלה לגיטימית, וגם למטפלים יש זכויות (חלקן מוסדרות חוקית, חלקן בניירות עמדה או בפסיקה משפטית). עדיין כדאי לזכור שהכרה באוטונומיה של המטופל אינה באה על חשבון המטפל. להפך: האפשרות של מטופל להבין, לבחור ולהסכים היא חלק בלתי נפרד מטיפול רפואי ראוי, כאשר יכולת זו גם מגנה על המטפל, מספקת לו מסגרת ברורה יותר, ומבססת מערכת יחסים של אמון.
ובסופו של דבר, כולנו גם מטופלים פוטנציאליים.
איך מסכמים 30 שנה?
סוגיות מדיקו-לגאליות רבות עולות מהחוק ומהמפגש היומיומי בין הוראותיו הפורמליות לבין המציאות הטיפולית בשטח. מה קורה כשעקרונות משפטיים פוגשים את המציאות המורכבת של הטיפול הרפואי ?על שאלות כאלה, ועל הדרך להתמודד איתן בפרקטיקה, תוכלו לקרוא כאן בבלוג, בפרק "סוגיות מדיקו-לגאליות קלאסיות" או בפרק "תקשורת מטפל-מטופל"
תגובות