תמונה1.jpg

מעבר למפגשים פורמליים, חשוב לנו לשתף אתכם במחשבות, דגשים ורעיונות המתעוררים בעקבות המציאות המשתנה, והעולם המשפטי המתעדכן בהתאם. בדרך זו נוכל לעדכן אתכם בהרצאות ותכנים חדשים, להעלות נושאים שעל סדר היום המשפטי והקליני, לחדד היבטים נוספים מעולמות התוכן הרלוונטיים, ולהאיר זרקור על סוגיות שונות, מנקודות מבט מדיקו-לגאלית. 

מטבע הדברים, הבלוג נועד לגירוי המחשבה והסקרנות גם אצלכם.

 

מעניין? מעלה שאלה? לא מסכימים עם הכתוב? רוצים להרחיב בנושא מסוים? נשמח מאוד לשמוע מכם! פנו אלינו 

  • עו"ד ליאת קיסר גרשט

על הורה המסרב לחסן את ילדו הקטין

עודכן ב: 1 ספט 2021

מה המצב המשפטי במקרה בו הורה מסרב לחסן קטין ?

בימים אלו מדברים רבות על חיסונים, זכויות הפרט והאפשרות לכפות חיסון. אף שהשיח אינו חדש, הרי שבעת הזו הוא אקטואלי מתמיד. המסגרת המשפטית בהקשר זה היא בתחום בריאות הציבור, כאשר הרציונל מתייחס לציבור כולו – להבדיל מהתייחסות למטופל ספציפי. בסיטואציות אלו נלקח בחשבון גם עיקרון המידתיות, כלומר: אם אדם מהווה סיכון לציבור (למשל - בהפצת מחלקה מדבקת), יש למצות כלפיו תחילה את האמצעים הפחות מגבילים, לנקוט בהדרגתיות באמצעי הפחות פוגעני בפרט ביחס לתועלת מבחינת שמירה על בריאות הציבור. כך אנו רואים בתקופת הקורונה חיוב בידוד (לצמצום הדבקה) אך לא חיוב חיסון.


כאשר מדובר בילדים, האחריות לטפל בהם ולדאוג לרווחתם מוטלת על האפוטרופוס החוקי, שהוא לרוב ההורה. במקרה של מחלוקת בין ההורים, או כאשר צד שלישי (כמו - גורם מטפל)

מתרשם שהטיפול בקטין ספציפי איננו מיטבי, או, להבדיל, שמניעת טיפול מהקטין עלולה לגרום לו נזק, המסגרת המשפטית הרלוונטית היא בתחום הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

בסיטואציה כזו, קיימת אפשרות חוקית לפנות לבית המשפט (בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), ולטעון כלפי ההורה כי אינו פועל לטובת הקטין ולהבטחת שלומו, ועל כן אינו עומד בדרישות החוק כאפוטרופוס לקטין. טענה זו היא כמובן טעונת הוכחה, ובית המשפט יצטרך לאזן בין תועלת החיסון לסיכוניו, בהתאם לראיות וחוות דעת מומחים שיובאו בפניו (בין היתר יבחן – האם מדובר בחיסון מומלץ ע"י משרד הבריאות?).


במקרים דומים בעבר (שאינם נוגעים לקורונה) פסק בית המשפט, לרוב, לתת את החיסון לקטין. כך למשל, בסיטואציה של מחלוקת בין הורים פרודים לגבי חיסון בתם המשותפת כנגד חצבת, פסק בית המשפט ב-2019 שמניעת חיסון זה היא "פעולה בלתי אחראית בעליל" המשולה לחציית כביש בעיניים מכוסות, ומשמעותה סיכון בלתי סביר לקטין/ה ; ב-2020 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מתן חיסון טטנוס לקטין שנפצע, חרף התנגדות הוריו, וקבע כי הרווח ממתן החיסון גדול משמעותית מהסיכונים הטמונים בו.

לאחרונה ניתן גם פסק דין בהקשר לחיסון קטינה כנגד נגיף הקורונה: קטינה בת 16 פנתה לבית המשפט (בסיוע אפוט' לדין), בבקשה להתחסן כנגד נגיף הקורונה, בניגוד לדעת אמה. אביה תמך בבקשתה וטען כי האם זורעת בה פחד מפני החיסון באמצעות תיאוריות קונספירציה, לפיהן מכיל החיסון אמצעי מעקב וניטור. האם טענה אינה מתנגדת למתן חיסונים באופן כללי, אלא רק לחיסון זה, הואיל ומדובר בניסיון המוני ראשוני, וכי הגורמים הרפואיים אינם יכולים להבטיח שלא תהיינה לו השפעות לוואי עתידיות שליליות.

בדיון בבית המשפט לענייני משפחה התקבלה בקשת הקטינה להתחסן. נקבע כי עמדת משרד הבריאות היא שחיסון הקורונה עבור מתחסנים מעל גיל 16 בטוח וכי תועלתו עולה על הסיכון האפשרי הטמון בו, וכי אף שהחיסון נגד נגיף הקורונה אינו חיסון שגרתי, הרי שהנטל להוכיח, כי נזקיו עולים על יתרונותיו מוטל על כתפיה של האם המתנגדת. ביום 24.05.2021 ניתן צו-פורמלי, בהתאם להחלטה זו.

האם ערערה לבית המשפט המחוזי, שקבע (יוני 2021): שעה שמוצו החלופות כולן, עת רצונה של הקטינה ברור וחד-משמעי, ולרצונה זה אף נלווית מחלוקת קשה בין ההורים, על בית המשפט להתערב באוטונומיה ולהכריע בסוגיה על סמך חוות-דעת רפואית, לפיה נקיטת ההליך הרפואי דרושה לשמירה על שלומה הגופני או הנפשי. על ההכרעה להתבסס גם על רצונו של הקטין, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח-חייו של הקטין, כמו גם סיכויי השיפור באיכות-החיים. בית המשפט מציין כי העובדת הסוציאלית לסדרי-דין תומכת בבקשתה של הקטינה, וכי דחיפותו של הטיפול ברורה לנוכח המועד האחרון לקבלת שני חיסונים.

באשר לנחיצותם של החיסונים, קובע בית המשפט כי כף המאזניים נוטה לטובת ההתחסנות. מן הסיבות בעטין ביקשה הקטינה להתחסן עולה מחשבה סדורה ובוגרת, וברי כי היא שקלה את כלל השיקולים והגיעה למסקנה שהיא רוצה להתחסן. אין להתעלם מן הדברים האמורים, ויש לתת משקל ראוי לדעותיה ולרצונה. הגם שרצונו של קטין אינו "חזות הכול", הוא וודאי אינו "חזות הלא-כלום", ויש לשקול את רצונו. במקרה הנדון, מדובר בנערה מתבגרת, אשר חגגה זה מכבר את יום הולדתה ה-16, ובגירותה כבר נראית באופק.


פסק דין זה כבר אינו היחיד העוסק בחיסון קטינים כנגד קורונה. במקרים בודדים שכבר נדונו בחודשיים האחרונים (יולי-אוגוסט 2021), בהם נחלקו הורים האם לחסן את ילדיהם כנגד קורונה, רובם המכריע של פסקי הדין אישרו את מתן החיסון. במקרה בודד נמנע בית המשפט לענייני משפחה מלחייב קטין בן 15 להתחסן, לאור התנגדותו שהובעה בצורה ברורה ומודעת, גילו, והזכות לאוטונומיה העומדת, כאמור, בבסיס קבלת ההחלטה. עם זאת גם כאן ציין בית המשפט, כי על אף התנגדות האם, הרי שאם ישנה הקטין את עמדתו – יחוסן.


בתי המשפט בחנו את הטיעונים הנשמעים כנגד חיסון קטינים (לגבי היות הילדים א-סימפטומטיים, ולא חלק מקבוצת הסיכון למחלה משמעותית), וכנגד החיסון עצמו (לאור ייחודיותו לכאורה, והחדשנות הטכנולוגית עליה הוא מבוסס) – ודחו אותם. כך גם במסגרת בג"צ שהוגש בנושא (וביקש למנוע את החיסון נגד קורונה באוכלוסייה כולה, ולגבי קטינים בפרט), ונדחה גם הוא, על הסף – בין היתר משום הפגיעה הפוטנציאלית באוטונומיה וזכות ההחלטה של הציבור הרחב: "לפי הדין הישראלי, התחסנות נגד וירוס הקורונה איננה בגדר חובה משפטית, אלא בגדר זכות שמימושה נתון לבחירה אוטונומית של כל אזרחית ואזרח".

כמצופה מכולנו, גם בית המשפט מסתמך על פרסומי משרד הבריאות לגבי סיבוכים פוטנציאליים ותופעות לוואי ארוכות טווח גם ביחס לקטינים שנדבקו, וכן מתייחס לנזק הכרוך בבידודים חוזרים וריחוק חברתי. כידוע, לפי עמדתם של אנשי המקצוע, קטין שיחלה בקורונה, בפרט לאור הווריאנטים החדשים והמתעדכנים תדיר, צפוי במקרים רבים למחלה משמעותית ולהשלכות בריאותיות לטווח הארוך. מניעת חיסון היא שמגבירה את הסיכון לילד להידבק ולחלות, להדביק אחרים במשפחה המורחבת ובמוסדות החינוך, שלא לדבר על הקושי החברתי והחינוכי שייגרם בעקבות צורך בבידוד בגין כל חשיפה לחולה מאומת.

בסופו של דבר, בתי המשפט קיבלו החלטותיהם בהתבסס על טובת הקטינים, ולא על טובת הציבור – אך הציבור כולו יוצא נשכר, בריאותית, חברתית וכמובן גם כלכלית: שהרי קטין המדביק את סביבתו הבגירה מצמצם את יכולתם לצאת לעבודה, מעלה את אחוז הנדבקים והחולים הכללי ולטווח הארוך יותר – מגביר את הסיכון לקבלת החלטה בדבר סגר כללי של המשק, מה שילווה בהפסדים של מיליארדים.


מקרים דומים, אגב, ניתן למצוא בפסיקה לגבי חיוב מתן טיפול (לא רק חיסון) לקטינים בניגוד לרצון אחד ההורים, או שניהם (כדוגמת – דיאליזה, כימותרפיה, ואפילו ביצוע בדיקת MRI), ובלבד שגורמי המקצוע תומכים בכך.


לסיכום – לבית המשפט שמורה הסמכות להתערב באוטונומיה של ההורה האפוטרופוס, ולמעשה לפגוע בזכות משמעותית שלו, למען שמירה על טובת הילד הקטין.

להבדיל מסיטואציה של אדם בגיר, לגביו לרוב יכובד רצונו להימנע מטיפול, הרי שלגבי קטינים הערכאות המשפטיות נוקטות במשנה זהירות לשמירה על שלומם ובריאותם.


מבולבלים? יש לכם שאלות נוספות? אנחנו כאן להרצאה מעמיקה בסוגיות של הסכמה מדעת בטיפול בקטין, סמכויות אפוטרופוס, התנהלות במקרה של אי הסכמה בין הורים ועוד.