אני רק שאלה", קורא מטופל בלתי מוכר שפתח את הדלת...
היום כבר לא חייבים להגיע למרפאה ולהידחף בתור רק כדי לשאול שאלה. מטופלים רבים מנצלים את נגישות המידע בעידן האינטרנט לחיפוש מענה, לעתים בעצמם ולעתים רבות ע"י פנייה לפורומים רלוונטיים של הקופה או המחלקה בבית החולים, עיון בבלוגים של גורמים מטפלים, הצטרפות לקבוצות פייסבוק ייעודיות לתחום ועוד.
בימים אלו עולה קרנה של הרפואה מרחוק, ה"טלמדיסין". אך הגדרת המושג בנהלי משרד הבריאות מתייחסת לקשר בין מטפל ומטופל מזוהים בלבד. אם כך – מה קורה כאשר המטופל הוא אנונימי?
כאשר מטופל לא מוכר פונה למטפל במסגרת פלטפורמה אינטרנטית שבה הוא אינו נדרש להזדהות (כמו, למשל, פורום או בלוג שהמטפל מנהל), יש פוטנציאל לאי הבנה: המטופל, מצידו, פונה לגורם מוסמך – רפואי או סיעודי, ובמסגרת מוכרת ומהימנה (כדוגמת פורום של קופת חולים, או דף פייסבוק של ארגון בריאות מוכר). לפיכך, יש לו ציפייה מסוימת לרף של מקצועיות, ולגיטימי מבחינתנו להסתמך על הייעוץ שיקבל שם.
מנגד, המטפל אינו רואה במערכת היחסים הזו כ"טיפול". המטופל הוא, כאמור, אנונימי. וככזה – המטפל אינו מכיר את ההיסטוריה שלו, אינו יכול לעיין בתיקו הרפואי, לברר אודות מצבו המנטלי או לגבי תרופות שהוא נוטל בקביעות, וגם לא לוודא את גילו. הוא תלוי במידע הנמסר לו און-ליין, שיתכן והוא חלקי, שגוי או לא מדויק. מבחינתו, לא נוצר כאן קשר של מטפל-מטופל!
ובכל זאת, הרי אין מטרתם של המטפלים הזמינים ברשת להטעות את המטופל, אלא להיות לו מענה זמין ונגיש לשאלות מקצועיות, לרוב כ"נקודת מעבר" בדרכו לגורם המקצועי המתאים, להתייעצות מזוהה.
אז מה עושים? בהרצאות שלי בנושא ניתנים כלים וטיפים פרקטיים ליישום מיידי, להתגברות על אותה "אי הבנה", לצמצום החבות המשפטית הפוטנציאלית, ולקידום איכות ובטיחות. כי גם כשלא מכירים את המטופל, עדיין חשוב להכיר את הכללים המדיקו-לגאליים.️