בינה מלאכותית ברפואה - ההיבט המדיקו-לגאלי

כמה תובנות והארות לעניין בינה מלאכותית ברפואה, מההיבט המדיקו-לגאלי - מה צריכים ארגוני בריאות לקחת בחשבון? 

• עם כל ההתקדמות הטכנולוגית (ויש הרבה!), כלים של AI מהווים עדיין תומכי החלטה של המטפל (CDSS). שיקול הדעת הקליני נותר שלו, וההסתמכות על AI אינה בלעדית. בינתיים.

• הסטנדרט מתעדכן תמידית, מה שיכול להעלות טענות של רשלנות רפואית (למשל: התרשלת בכך שלא יישמת לגבי את הטכנולוגיה המתקדמת יותר). גילוי נאות והסכמה מדעת יכולים לסייע בהקשר זה.

• גם אי הכנסת חדשנות טכנולוגית לארגון הבריאות יכולה להוות סיכון, עליו תתבסס טענת רשלנות פוטנציאלית.

• כמו כל טכנולוגיה חדשנית, דרך ההטמעה, אופי השימוש ותדירות העדכון הן בעלות משמעות גם מבחינה משפטית (מה סביר?!)

• בהיעדר הסדרה (אדפטיבית) וקביעת סטנדרטים ע"י הקלינאים ו/או הרגולטור – ייאלצו בתי המשפט לקבוע את הרף.

• לבינה מלאכותית יש פוטנציאל להעצמת המטופל: קידום שוויון, נגישות, חסכון בזמן, טיפול מותאם אישית ועוד. אי עמידה בכך עלולה, שוב, להיתפס כחריגה מסטנדרט סביר.

• החובות הקיימות בקשר מטפל-מטופל (או ארגון בריאות מול מטופל) נותרות בעינן: שמירת סודיות, הגנה על הפרטיות, רצף טיפולי, תיעוד ראוי, מתן כבוד לאוטונומיה וכו'.

• עצם קיומו של מידע נוסף שמספקת בינה מלאכותית יוצר חובה לנהלו ולהתייחס אליו (לשלול, לאמת, לטפל...). למניעת היצף מידע נדרשים כלים לניהול ולתיעדוף שלו, כאשר לכל החלטה יכולות להיות השלכות משפטיות.

• אסטרטגיה ארגונית צריכה לקחת בחשבון את התאמת החדשנות (AI ובכלל) לסוג הטיפול ואוכלוסיית היעד המטופלת, ולתכנן התמודדות עם תרחישי כשל כחלק מחובת הצפיות המשפטית.

• אין לאמץ טכנולוגיה חדשנית על חשבון בטיחות הטיפול, כחלק אקוטי במערך השיקולים של עלות-תועלת.  

החדשנות הטכנולוגית הכרוכה ב-AI מביאה איתה יתרונות רבים למטופל, למטפל ולמערכת. אך טמונים בה גם סיכונים - קליניים, משפטיים ואחרים. עולם המשפט אמנם משתרך מאחור בצעדים איטיים, אבל גם התביעות ופסקי הדין יגיעו עם הזמן. אין מה לחשוש מכך (שהרי לא נצעד לאחור לתקופת האבן), אלא להיערך בחוכמה.

בסיכומו של דבר, כמו הרבה דברים בחיים בכלל, הסוד הוא איזון ראוי: בין שיקול דעת ובינה אנושית, לבין זו המלאכותית.