top of page
תמונה1.jpg

מעבר למפגשים פורמליים, חשוב לנו לשתף אתכם במחשבות, דגשים ורעיונות המתעוררים בעקבות המציאות המשתנה, והעולם המשפטי המתעדכן בהתאם. בדרך זו נוכל לעדכן אתכם בהרצאות ותכנים חדשים, להעלות נושאים שעל סדר היום המשפטי והקליני, לחדד היבטים נוספים מעולמות התוכן הרלוונטיים, ולהאיר זרקור על סוגיות שונות, מנקודות מבט מדיקו-לגאלית. 

מטבע הדברים, הבלוג נועד לגירוי המחשבה והסקרנות גם אצלכם.

 

מעניין? מעלה שאלה? לא מסכימים עם הכתוב? רוצים להרחיב בנושא מסוים? נשמח מאוד לשמוע מכם! פנו אלינו 

  • תמונת הסופר/תעו"ד ליאת קיסר גרשט

ממזרק שואב ועד רובוט דה-וינצ'י – הרצאה חדשה: הטמעה ושימוש בטכנולוגיות חדשות

על היבטים מדיקו-לגאליים של הטמעה ושימוש בטכנולוגיות חדשות במערכת הבריאות:

התקדמות הטכנולוגיה שינתה דרמטית את חיינו בתקופה המודרנית, בוודאי בעולמות הבריאות והרפואה. מעבר ליכולות הקליניות, להתפתחויות אלו היתה לאורך השנים השפעה מכרעת גם על קידום איכות הטיפול ובטיחותו.

יחד עם זאת, וכמו לכל חידוש, נלוותה גם הדרישה המשפטית להסדרתם של סטנדרטים, הטמעתם ויישומם בשטח. וכידוע, אי עמידה בסטנדרט (מעבר לסיכון הקליני שנוצר) עלולה להיחשב גם כרשלנות, וזו כמובן אינה תוצאה רצויה.

נשאלת השאלה, אם כך – מהם הסטנדרטים המדיקו-לגאליים בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיה חדשה במהלך טיפול רפואי? וכיצד הם נבחנים בהליך משפטי בעקבות טענת רשלנות כנגד ארגון בריאות ומטפלים?


פעמים רבות נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת רשלנות רפואית, לעסוק גם בטכנולוגיות שהיו מעורבות בטיפול. כך למשל, בפסק דין שכבר הפך לקלאסיקה משפטית, בחן בית המשפט את סבירות הפרקטיקה המקובלת להשתמש במזרק מסוג מסויים להרדמה בעת טיפול שיניים, חלף שימוש בטכנולוגיה מתקדמת יותר (מזרק "שואב"). בית המשפט נאלץ להכריע: האם הנזק שנגרם למטופלת מקורו ברשלנות, עקב הבחירה בטכנולוגיה "ירודה" לכאורה, אם כי נפוצה? מה הרף המצופה מהמטפל "הסביר" בהקשר זה של בחירת הטכנולוגיה?

עוד בחן בית המשפט, במקרים אחרים, את סוגיית ההסכמה מדעת: האם היה על הגורם המטפל לעדכן את המטופל בקיומה של טכנולוגיה מתקדמת יותר (למשל, בבדיקות גנטיות בעת ביצוע מעקב הריון)? בעובדת היותה של הטכנולוגיה "חדשנית"? האם הימנעות ממסירת המידע עלולה להיחשב כפגיעה באוטונומיה של המטופל, ולחייב את הארגון הרפואי במתן פיצוי?

בסיטואציות נוספות נראה, שבית המשפט נכנס גם לדקויות של הפעלת הטכנולוגיה, ואופן ההכשרה של המטפלים טרם הכנסת טכנולוגיה חדשה (מקרה מערכת דה-וינצ'י כדוגמא).

גם הרפואה מרחוק, על שלל הטכנולוגיות בהן נעשה שימוש במסגרתה, נבחנת משפטית: מה הגבולות לשימוש בטכנולוגיה? מתי יש להתעקש על מפגש פרונטלי? ומה קורה אם האבחון מרחוק היה שגוי בגלל תקלה טכנית, רזולוציה נמוכה או הפעלה לא נכונה של מכשיר העזר? שלא לדבר על היבטי סודיות ופרטיות המידע הכרוכים בשימוש בטלמדיסין, והפרתם עלולה להיקבע כרשלנות.

אם כך – מה ניתן לעשות? מה הדגשים שחשוב לקחת בחשבון טרם הכנסת טכנולוגיה חדשה לארגון הבריאות, במהלך ההטמעה ולאורך תקופת השימוש? מה הסיכון המשפטי, וכיצד להתמודד מולו בצורה שגם תשמר את איכות הטיפול ולא תתדרדר לרפואה מתגוננת? הרצאה חדשה נוגעת בסוגיות שונות בהקשר זה, מציגה סטנדרטים קיימים (חקיקה, נהלים) ופסקי דין רלוונטיים, וכמובן נותנת כלים פרקטיים להתנהלות בשטח.

bottom of page