מה קורה כשמטופל אינו מסוגל לתת הסכמה לטיפול רפואי?
המצב הקיים: חוק זכויות החולה, בנוסחו כיום, מחייב הסכמה מדעת לפני טיפול. לחובה זו 3 סייגים בסעיף 15 לחוק, המאפשרים מתן טיפול ללא קבלת הסכמה (כמו למשל החריג המאפשר להחתים שלושה רופאים לפני ניתוח חירום, או למשל האפשרות לקבל אישור ועדת אתיקה במקרה של סירוב לטיפול, במצב של סכנה חמורה).
הבעיה: קושי נפוץ מתעורר בסיטואציה של טיפול הנדרש בהקדם אך אינו "מצב חירום", כאשר המטופל אמנם אינו בעל יכולת לתת "הסכמה מדעת", אך עניינו לא נופל לגדר 3 החריגים שהחוק קבע (כלומר, כאשר מדובר בלאקונה – שאינה מוסדרת בחוק זכויות החולה).
במצב כזה, בכדי לאפשר מתן טיפול, יש למצוא גורם חלופי שיוכל לתת הסכמה במקום המטופל. לשם כך נדרש תהליך של מינוי אפוטרופוס לגוף למטופל, בכדי שיקבל החלטות בשמו, או לחילופין הפעלת ייפוי כח, שלא תמיד קיים. אפשרות נוספת היא פנייה לבית המשפט לאישור ביצוע פעולה רפואית ספציפית. מטבע הדברים, אפשרויות אלו מטילות טרחה רבה על קרובי המטופל, הן רגשית והן בירוקרטית.
התיקון המוצע: יצירת מנגנון המאפשר קבלת החלטה בעבור המטופל על ידי אדם אחר (בהיעדר אפוטרופוס או מיופה כח), ומבלי להטריח את בני משפחתו לפנות לערכאות. אדם זה, מקרב בני משפחתו הקרובים של המטופל, ייקרא "מקבל החלטות זמני" לצורך מתן הסכמה מדעת לטיפול רפואי דחוף, תוך התחקות אחר רצונו, השקפת עולמו ואורח חייו של המטופל. המינוי הזמני (עד חצי שנה) יאושר ע"י עובד סוציאלי ויתועד ברשומה הרפואית.
הצעת החוק כוללת פירוט נוסף באשר לסדרי הקדימויות במינוי מקבל ההחלטות הזמני, תהליך אישורו הפורמלי, חובתו לפעול לטובת המטופל ועוד, וכן מתייחסת ליתרונות המנגנון בשמירת כבודו ורצונותיו של המטופל, העלאת מעורבות בני המשפחה ויעילות התהליך למול המערכות השונות.
יצוין כי הצעת החוק הממשלתית הנ"ל גובשה בהתאם להמלצות צוות בין-משרדי לתחום האפוטרופסות וחלופות לתמיכה והגנה על בגירים, ולאחר סקירת משפט משווה במדינות נוספות.
לנוסח המלא ולדברי ההסבר הנלווים להצעה - ראו להלן: