דייג- אוהב דגים?! רופאת עיניים צריכה להתמצא בגניקולוגיה? אח טיפול נמרץ נזקק לידע בפסיכיאטריה? ברור שלא, ואנחנו גם לא מצפים לכך. אך בהחלט נצפה מכל מטפל לבקיאות בתחום עיסוקו והתמחותו: מיילדת צריכה לדעת ליילד. כירורג צריך לדעת לנתח. זו לא רק דרישה מוסרית, אלא גם משפטית: אמנם אין סעיף ייחודי בחוק העוסק ברשלנות רפואית (אלא ברשלנות בכלל, ורשלנות של בעלי מקצוע בפרט), אך דרישת החוק והפסיקה בעניין זה מחייבת כל בעל מקצוע להיות מיומן ב"משלח ידו", באופן סביר ובהתאם לסטנדרטים מקצועיים. מי

ארגוני בריאות יכולים להצהיר "אנחנו בית חולים איכותי!" "אצלנו נותנים עדיפות לבטיחות הטיפול!", אבל מן הסתם, ניהול סיכונים אמיתי, כזה שגם מביא תוצאות, מחייב מעשים בשטח, ולא הצהרות מעורפלות או לא מבוססות. איך עושים זאת נכון? מחויבות אמיתית של הנהלה: בתקציבים, בהקדשת זמן לתהליכי איכות ובטיחות, בגיבוי לעובד שטעה ודיווח, במתן פידבק חיובי על התנהלות בטוחה יעדים ברורים: תכניות קונקרטיות לעשייה, למידה ושיפור, הכוללות אבני דרך במועדים מוגדרים מראש. המטרות צריכות להיות מדויקות, ולא מעורפ

שיחת הסכמה בין מטפל למטופל היא אבן דרך עקרונית ומשמעותית לפני כל טיפול, ומבוססת על כבוד האדם ואוטונומיית המטופל על גופו. מה היקף המידע שיש לתת? בהתאם לסטנדרט: חוק זכויות החולה קובע עיקרי ליבה שיש להתייחס אליהם בשיחת הסכמה מדעת: האינדיקציה לטיפול (דיאגנוזה ופרוגנוזה); מהות ומטרת ההליך המוצע (כולל סיכויי הצלחה); סיכונים הכרוכים בטיפול; חלופות אפשריות; חדשנות הטיפול בהתאם לסבירות: בית המשפט ישאל תמיד, מה רופאה סבירה אמורה היתה להסביר? מה אח סביר היה אומר? מטבע הדברים, ככל שמדובר

עיקרון המידתיות הוא מושג משפטי, המגלם מעין שקלול של "עלות-תועלת" המעוגן בשיקולים ערכיים ומוסריים. יישום עיקרון זה נועד לשמור על יחס נאות בין המטרה של נקיטת צעד כלשהו לבין התוצאה וההשלכות של צעד זה (בעיקר ביחס לפגיעה בזכויות אדם). בעולם הטיפול הרפואי יש לעיקרון זה מקום של כבוד, ועל הצוות המטפל לשקול אותו בשגרה היומיומית: למשל, האמנם נדרשת הגבלה של המטופל מתמודד הנפש, או שניתן לרסן אותו באמצעי פחות פוגעני? האמנם מתחייב ביצועה של פרוצדורה פולשנית עתירת סיכון, או שניתן לנסות טיפו

אין כמעט מטפל שלא מכיר את האופציה של "שלושה רופאים" כחריג לחובת ההסכמה של המטופל, בסיטואציות בהן נדרש מתן טיפול להצלת חיים. אבל לא רבים מכירים את הדקויות הספציפיות המאפשרות שימוש בפועל. בואו נעשה סדר: חוק זכויות החולה קובע ככלל, כי לא יינתן טיפול ללא קבלת הסכמה מדעת מהמטופל. אבל החוק קובע גם חריגים לכלל זה: לפעמים כן יינתן טיפול גם ללא הסכמה זו! כל החריגים מנוסחים כ"המטפל רשאי", כלומר לא כחובה אלא כאפשרות, בהנחה והנסיבות עונות על הקריטריונים שבחוק. חריג ראשון: המטופל אינו יכו

"לֹא פַּעַם זֶה קָשֶׁה אֲבָל לָרֹב מִלָּה טוֹבָה מִיָּד עוֹשָׂה לִי טוֹב רַק מִלָּה טוֹבָה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא יוֹתֵר מִזֶּה" גם במערכת הבריאות, כמו בחיים, אנחנו מכירים מתן פידבק שלילי על התנהגות "מזיקה": אמירות כמו 'זה לא בסדר', 'מצפים ממך ליותר'; פעולות כמו התראה, נזיפה או העלאה לשימוע וכו'. מה עם הפידבק החיובי? כולנו בני אדם ואוהבים שמפרגנים לנו! איזה יופי שדיווחת; אני מעריך את זה שאתם עובדים לפי הנהלים; יופי של שיתוף פעולה עם התחקיר. מעבר לתחושה הטובה, גישה כזו עשויה לעודד

תייר מקוריאה מגיע כאוב לחדר המיון, איך נתקשר איתו? תקשורת מהווה אחת מאבני הבסיס של טיפול איכותי. מה קורה כשהמטפל אינו דובר את שפת המטופל? מידע קריטי עלול ללכת לאיבוד או להשתבש בדרך. רצוי להיעזר באיש צוות הדובר את השפה, ויוכל לשמש כמתורגמן. לחילופין, מוקד "קול הבריאות" של משרד הבריאות נותן שירות זה בכמה שפות נפוצות רצוי להימנע מהטלת התרגום על בן המשפחה המלווה: במקרים כאלו קיים סיכון, מאחר והמלווה אינו מכיר את המתודולוגיה והמונחים הרפואיים המקצועיים, ועלול לשבש אותם עד כדי הט

פעם היו אומרים "כביסה מלוכלכת משאירים בבית", וגם במערכת הבריאות נרתעו מלחשוף טעויות שנעשו, כשלים ואירועים חריגים. אך העלמת הטעויות מביאה להתעלמות מהן, ולא מאפשרת את תיקון המנגנון או התהליך שבבסיסן. המשמעות? יותר אירועים חריגים, יותר תקלות, יותר נזק (למטופל ולמערכת). עם השנים חלחלה והוטמעה תרבות של ניהול סיכונים קליני, המתייחסת לדיווח אירוע חריג כאבן יסוד של קידום בטיחות: מציף טעויות, מזהה סיכונים ומאפשר תהליכי למידה ושיפור. השאיפה לאפס טעויות זוהתה כנאיבית ולא ריאלית, ובמקומה

יתרונותיה של מדידה במערכת הבריאות מוכרים וידועים: שיקוף מצב קיים, זיהוי מוקדים לשיפור, בסיס להשוואה מתבקשת בין מוסדות, הטמעת תרבות איכות ארגונית ועוד. אך יש להכיר גם בחסרונותיה של מדידה, בפרט כאשר מדובר במדדים גלויים (להבדיל מסמויים) הידועים מראש למערכת הנמדדת. יש המשווים זאת לחיפוש מטבע מתחת לפנס: באופן טבעי, יותר משאבים יופנו לתחומים הנמדדים, פרוצדורות מדידות יקודמו ויקבלו תיעדוף, ומכלול הפעולות ש"נותרות בצל"- עלול להיזנח ולרדת בסדר העדיפות. לביקורת זו יש מגוון מענים (לגיטי

ערב יום הזיכרון 2026. לוגו "המצפן המדיקו-לגאלי" בכתב ידה של עמית מן ז"ל, פרמדיקית מד"א שהיתה כוננית בקיבוץ בארי ב-7 לאוקטובר . במשך 7 שעות ארוכות עמית הצילה חיים במרפאה, וגם כשנגמר הציוד הרפואי לא עזבה לרגע את הפצועים. בשעה 14:00 נכנסו המחבלים למרפאה, ועמית נורתה למוות. גבורתה ועוז ליבה ימשיכו להדהד לדורות, כמי שהקריבה את חייה להצלת אחרים. "אות זיכרון" הוא מיזם הנצחה שבמסגרתו מוחלף הלוגו הארגוני בתקופת יום הזיכרון ללוגו המבוסס על כתב ידם של נופל/ת במערכות ישראל, כמחווה לזכרם