על האחריות המשפטית של "מטפל אלטרנטיבי"

מה האחריות המשפטית של "מטפלת אלטרנטיבית" שמציעה טיפול בחרדה? האם ניתן לתבוע הומיאופת? או לטעון לרשלנות של מרכז רפואה טבעית?

• ככלל, תחום זה של רפואה אלטרנטיבית/ משלימה לא זכה בארץ לעיגון בחקיקה (ולרבות במסגרת חוק העיסוק במקצועות הבריאות), ואין בו חובת רישוי או מסלול הכשרה. בפסיקה נקבע זה מכבר (2005) כי "אין ולא קיימת כיום דרך לקבל רישיון לעסוק באחד מענפי הרפואה המשלימה". מכאן גם היעדר פיקוח שלטוני על פעילותם של גורמים שונים בציבור "המציגים את עצמם כמי שניחנו בסגולות ייחודיות וביכולתם לתת מזור לאנשים הנזקקים לשירותיהם בשל מצוקה רגשית ונפשית" (2024), שהרי אין כל תעודה או הסמכה שעליהם להציג.

• כן מתקיימים לעתים הליכים משפטיים כנגד גורמים אלו, במסלול אזרחי (למשל בגין הפרת חוזה או מצג שווא) או פלילי (למשל בגין נטילת דבר במרמה). עם זאת, כבר ב-2005 ביטל בית המשפט העליון הרשעה פלילית של הומיאופת לפי פקודת הרופאים - שכן לא הגיוני להחיל עליו הוראות חוק העוסק ברופאים קונבנציונליים בלבד...

• באשר לתביעות רשלנות רפואית: לפני כעשור (2016) מציין בית המשפט "לא בכדי הצדדים שבפני לא הפנו אותי לפסיקה בתביעות רשלנות רפואית נגד מטפלים ברפואה אלטרנטיבית. ככל הנראה, אין בנמצא פסיקה כאמור".

  תביעת רשלנות מחייבת, כידוע, הוכחת סטייה מסטנדרט סביר. קושי מרכזי בהקשר זה מהווה העובדה, שחוק זכויות החולה (והחובות שהוא מטיל) לא חל על מי שאינו מוגדר "מטפל" בחוק, אלא (אולי) בדרך של היקש.

• עם זאת, נפסק כי אין באמור לעיל כדי לשלול אחריותו של מטפל ברפואה משלימה אם התרשל וגרם נזק, אבל היקף החובה יהיה שונה משל רופא (חובת זהירות מצומצמת). באחד מפסקי הדין (2016) משווה בית המשפט את המצב למקרה שבו דובר על מוהל. 

• יש לציין כי קיימת פסיקה עדכנית (2025) העוסקת בטיפול רפואה משלימה (שאינה קונבנציונלית) שניתנה ע"י רופא מוסמך – שהוא כמובן מטפל מוכר לפי חוק. במקרים שכאלו, בתביעת רשלנות יבחן בית המשפט האם מדובר בטיפול סביר שניתן עליו מידע מספק, לרבות העובדה שאין מדובר בפרקטיקה מקובלת, הסיכונים הכרוכים וקיומן של חלופות "קונבנציונליות" מקובלות. עוד ייבחן, כתמיד, הקשר הסיבתי לנזק.

• באשר לטענת רשלנות פוטנציאלית בהיבט של היעדר הסכמה מדעת: גם כאן טמון קושי, הכרוך באיתור "מומחה" פורמלי בתחום הנדון, שיקבע מה היקף הטיפול ומה סיכוניו, אותם הייתה לכאורה חובה למסור למטופל.

למעוניינים, נשמח להעביר את אזכורי פסקי הדין המפורטים לעיל