תקשורת היא אבן יסוד הכרחית להשגת רצף טיפולי , בעיקר בתקופה המודרנית של מערכת בריאות מורכבת, ומרובת מטפלים ומוסדות. פרט מידע שהושמט, או שלא הועבר במדויק, עלולים להביא לאי הבנות וטעויות, עד כדי נזק של ממש. ניהול תקשורת נכונה חייב להתבסס על מסר ברור, לא מעורפל ושאינו נתון לפרשנות (יש לתת את התרופה בשעה 15:00, ולא "בהמשך") בהירות המסר צריכה לבוא לידי ביטוי בע"פ וגם בתיעוד בכתב , ברשומה רצוי להיות ממוקד במסירת מידע רלוונטי , ולהימנע מעודף פרטים שיסיח את הדעת מעיקר התוכן המידע נדר

עשיית בטיחות הטיפול וניהול סיכונים בארגוני בריאות לא יכולה להתבצע בשיטת "זבנג וגמרנו": מדובר בתהליכים ממושכים, המחייבים שינויי תרבות, הטמעת ערכים והתנהגויות לאורך זמן . גישתם של העוסקים בתחום מאופיינת ב ראייה לטווח הרחוק , להבדיל מכיבוי שריפות מהיר, כזה שנעשה ללא זיהוי סיבות שורש רוחביות לכשל הנקודתי וללא תהליך למידה מעמיק – מה שעלול להביא לאירועים נוספים, המבוססים על אותו מנגנון טעות. חשוב לזכור ש מערכת הבריאות היא דינמית ומתפתחת, צוותים מתחלפים ומשתנים, תפקידים מתעדכנים . י

זוג לסביות מגיעות למכון פוריות, רופא דתי חווה קושי לתת טיפול. מטופל נוטה למות, מבקש להימנע מטיפול מאריך חיים . אחות מסורתית מתקשה להמשיך ולטפל בו. מטופל עד יהוה מסרב לקבל דם בניתוח אלקטיבי, המנתח אינו מוכן להתקדם. סטודנט מוסלמי אדוק מתקשה לטפל ב חולה טרנסג'נדר מטופלת הרה מתעקשת על קיסרי . אין אינדיקציה קלינית לניתוח האם יש מקום לערכיו של המטפל, עד כדי סירוב לרצון המטופל ? נייר עמדה מטעם הלשכה לאתיקה של הר"י התייחס לנושא באופן כללי תחת הכותרת "גבולות החובה בטיפול הרפואי", וקב

בראש ובראשונה, לתיעוד הקליני יש חשיבות עקרונית לצרכי רצף טיפולי! אז- מה לא מומלץ לתעד? "מחמאות" על קולגות : הרשומה היא לא המקום לסגירת חשבונות (ואם תהיה תביעת רשלנות, ממילא כל הצוות באותה סירה!) העלבת מטופל שלא לצורך : אז נכון, הוא לא סימפטי וגם דיבר לא יפה. יש דרכים לטפל בכך, מחוץ לרשומה. בגיליון נתעד רק מה שרלוונטי להמשך הטיפול. אפשר לציין שהמטופל לא משתף פעולה, או למשל שעקב התבטאויות פוגעניות לא הושלם הטיפול. אין הכרח לכתוב התייחסויות לרמת החוכמה (או היעדרה...) של המטופל

"No Man is an Island" (John Donne), וכך גם יחידות בטיחות הטיפול, שהרי צוותי ניהול הסיכונים לא עובדים לבד, במנותק מהשטח. ניהול סיכונים אפקטיבי לא מתרחש ב"מגדל השן" של הארגון, וגם לא במחשכים: קידום והטמעה של תרבות בטיחות בארגון לא יצליחו ללא החיבור לעשייה הקלינית, הניהולית והאדמיניסטרטיבית . הבנה עמוקה של תהליכי העבודה והאתגרים הקיימים בפועל יתאפשרו רק בדרך של עבודה משותפת והקשבה לניסיון המצטבר, ובניית פתרונות קולקטיביים. מה ניתן לעשות? שיח פתוח, אמפתי, שאינו שיפוטי או מ

כל טיפול בתוספת מחייב הסכמה בכתב – אבל לא כל טיפול המחייב הסכמה בכתב מופיע בתוספת! מבולבלים?! הנה כל הפרטים: הסכמה מדעת לא חייבת להינתן בכתב : לפי חוק זכויות החולה, ניתן להסכים גם בע"פ או בדרך של התנהגות. החריג: טיפול רפואי המנוי בתוספת (הראשונה) לחוק: רשימה קצרה של 6 סוגי טיפולים (כמו ניתוח, דיאליזה או IVF). במקרים אלו חובה לתת הסכמה בכתב, לרוב ע"ג טופס ייעודי לפרוצדורה. לא כל פעולה המחייבת הסכמה בכתב – מופיעה בתוספת! יש עוד פעולות רפואיות המחייבות הסכמה בכתב, שהמקור לה

כ מפגש המסכם של קורס ניהול סיכונים, איכות ובטיחות הטיפול (תואר שני ניהול מע' בריאות, המרכז האקדמי..) החלטנו לערוך יום סימולציות לתרגול, אימון ולמידה של הידע שהועבר בקורס. בסימולציות מול שחקנים תרגלו הסטודנטים מיומנויות של תקשורת (מול מטופלים, בני משפחה וקולגות), התנהלות בעקבות טעות, שקיפות וגילוי נאות, תיעוד ודיווח של אירוע חריג, הסכמה מדעת, הטמעת תרבות של איכות ובטיחות ועוד. בעקבות הסימולציות נערך דיון פתוח, עלו שאלות ותובנות על ההתנהלות הרצויה, הסטודנטים שיתפו מניסיונם בש

מרבית המטפלים מכירים את חובת הגילוי כחלק מתהליך הסכמה מדעת מול מטופל : מסירת מידע רלוונטי לגבי הטיפול המוצע, סיכוייו, סיכוניו וחלופותיו. אך חובת הגילוי רחבה יותר, ויש לה היבט נוסף, הכרוך ב זהותו של המטפל : כבר בחוק זכויות החולה מוטלת על המטפל החובה להציג עצמו מול המטופל, כולל מהות התפקיד (רופא/ אח/ פסיכולוג...), הכשרה וסמכויות. נקבע בפסיקה, כי על המטפל להזדהות בתוארו באופן אקטיבי, על מנת ש גם עניין זה יובא בשיקולי ההחלטה של המטופל .

חדש – במסגרת תכנית ההכשרה ל אחים מומחים בקהילה : עם הסמכות באה האחריות : קלינית ומשפטית, התייחסות בימ"ש לגורם מומחה גבולות האחריות המקצועית : שאלות של סבירות וסמכות, הנחיות החוק ומשרד הבריאות, סטנדרטים של צוות רפואי מול סיעודי, רשלנות תקשורת : בין מטפלים ומול המטופלים, העברת מסר ברור, תיעוד נכון ברשומה הסכמה וסירוב מדעת אוכלוסיות ייחודיות (קטינים, בריאות הנפש, אדם שיש לו אפוטרופוס, הסובלים מדמנציה ועוד): מסלולי כשירות לפי חוק הכשרות והאפוטרופסות וההבדלים ביניהם, מעמד בני מ

מה האחריות המשפטית של "מטפלת אלטרנטיבית" שמציעה טיפול בחרדה? האם ניתן לתבוע הומיאופת? או לטעון לרשלנות של מרכז רפואה טבעית? ככלל, תחום זה של רפואה אלטרנטיבית/ משלימה לא זכה בארץ לעיגון בחקיקה (ולרבות במסגרת חוק העיסוק במקצועות הבריאות), ואין בו חובת רישוי או מסלול הכשרה. בפסיקה נקבע זה מכבר (2005) כי "אין ולא קיימת כיום דרך לקבל רישיון לעסוק באחד מענפי הרפואה המשלימה". מכאן גם היעדר פיקוח שלטוני על פעילותם של גורמים שונים בציבור "המציגים את עצמם כמי שניחנו בסגולות ייחודיות