מה תעשו אם תיפלו לבור?!

כשהיינו קטנים, היתה בדיחת קרש על "איש אחד שנפל לבור, רץ הביתה להביא סולם ויצא". לא הכי מצחיק, אבל כמטאפורה לכשל והתמודדות עם אירוע חריג – זו דווקא דוגמה מצוינת:

אדם הולך בדרך, לא שם לב לבור, ונופל פנימה. הוא מתגבר, מצליח לצאת, וממשיך בדרכו.

אבל הבור  נשאר בדרך.

בפעם הבאה הוא כבר מודע למכשול. הוא לא ייפול בשנית – הפעם, הוא עוקף את הבור ומתחמק ממנו.

אבל הבור לא נעלם. האיש לא מספר עליו לאף אחד מהשכנים.

בהמשך, הוא מגלה שמישהו אחר נפל, בדיוק כמו שקרה גם לו. השכן לא ידע על קיומו של הבור. האיש שלנו כמובן מסייע לו לצאת.

אבל הבור – עדיין שם.

מה הפתרון? מתי ייעלם הבור? בטח לא מעצמו. מישהו (!) צריך לעשות משהו (!) בקשר לזה, או שעוד ועוד אנשים ייפלו.

צריך להתריע על המכשול בדרך, ובהמשך – צריך לתקן את הבור.

המטאפורה היא, כמובן, ברורה: הבור הוא הסיכון, הפוטנציאל להתממשות של אירוע חריג, שעלול להביא לתוצאה שלילית. ללא דיווח, שיתוף עמיתים ותהליכי למידה (ריאקטיביים ופרואקטיביים) – לא נוכל לצמצם ואולי למנוע את הכשל הבא!

מה עוד אפשר לעשות? לקדם תרבות ארגונית של בטיחות! שימוש בכלים של ניהול סיכונים יכול לעזור לנו לזהות את הסיכונים (ה"בורות"), להתמודד איתם וגם ללמוד מהם, אם קרו.