ניהול סיכונים אינו רפואה מתגוננת!

יש הטועים לחשוב, כי צמצום סיכון והגברת בטיחות הטיפול יושגו בדרך של "רפואה מתגוננת". אך ביצוע בדיקות מיותרות, מתן אנטיביוטיקה שלא לצורך או הפניה חסרת תועלת ל-MRI אינם ניהול סיכונים איכותי!

• חוסר יעילות או טיפול לא אפקטיבי יביאו לעומס מיותר על מערכת הבריאות, לבזבוז משאבים ולאו דווקא לקידום well being למטופל

• רפואה מתגוננת אינה בהכרח "בטוחה", היא רק מעבירה את הסיכון למקום אחר: תופעות לוואי של תרופות מיותרות, חשיפה לקרינה מיותרת, או חרדה בעקבות מממצאים אקראיים חסרי משמעות קלינית. כל התערבות, בדיקה או תרופה מגיעה עם מחיר, והחלטה רפואית נכונה תאזן בין הסיכונים, ותקבע האם יש להם הצדקה

• רפואה מתגוננת עלולה ליצור תחושת ביטחון מדומה הן למטפל והן למטופל: בדיקה שנעשתה "ליתר ביטחון" ולא מתוך אינדיקציה קלינית ברורה, יכולה להוביל לפרשנות שגויה, לאבחנת יתר ולמסלול טיפולי מיותר שנזקו עולה על תועלתו

• האמנם היענות לדרישת מטופל לעבור בדיקה שאינו זקוק לה היא גישה זהירה יותר, או כזו המחליפה שיקול דעת קליני בפתרון "קל" לכאורה? ניהול סיכונים אמיתי ברפואה מחייב קבלת החלטה מושכלת ומבוססת: לדעת מתי לא לבצע בדיקה ומתי כן.

• מטופל שמקבל הפניות מיותרות אינו בהכרח מרוצה יותר. לעיתים קרובות הוא מבולבל יותר, חרד יותר, ועלול לאבד אמון במטפל ובמערכת שלא נתנו תשובה ברורה. ראוי כי בניית אמון כזו תהא  מבוססת על שקיפות ושיקול דעת, לא על הצפת המטופל בבדיקות

• החשש המשפטי מפני תביעות אינו מוצא מזור ברפואה המתגוננת. בית המשפט מצפה לרפואה נכונה ואיכותית בהתאם לסטנדרטים מקצועיים, ומציין לא פעם את הסתייגותו מטיפול מיותר. ניהול סיכונים אמיתי מחייב את המטפל לפעול מתוך השאלה "מה טוב למטופל ולמערכת", ולא רק "מה מגן עליי", שאחרת שני הצדדים ייצאו נפסדים.