לרכב על אופניים בניוטרל? על חשיבותם של תהליכי בקרה עצמית

העוסקים בניהול סיכונים מכירים את ארבעת השלבים במודל הקלאסי: זיהוי הסיכונים Identification, ניתוחם Analysis, מסלולי טיפול Treatment /Control והערכה Evaluation.  

השלב הרביעי מתייחס, למעשה לבקרה עצמית: בחינת האפקטיביות של הפעולות שנעשו בשלושת השלבים הקודמים לאיתור, ניתוח וטיפול בסיכונים, ובעקבות כך- קבלת החלטות להמשך.

למעשה מדובר בהערכת מערכת ניהול הסיכונים את עצמה: מה עשינו? האם סייע? שיפר? צמצם סיכונים? הקטין חומרה של נזק? ואיך התמודדנו עם מכשולים בדרך?

בקרה עצמית אינה ביקורת. היא הזדמנות ללמידה ולשיפור מתמשך: שלב זה בא לענות על השאלה – איך נדע שהצלחנו? כל יחידת בטיחות טיפול תרצה להעיד אובייקטיבית על עשייה איכותית והגעה להישגים, לכן גם חשוב לקבוע יעדים מדידים וריאליים מראש, לפני יישום בפועל של כל פרויקט או תהליך שיפור.

במסגרת תהליך הערכה ובקרה נוכל לבדוק, האם עמדנו ביעד? אם כן, אולי כדאי לשכפל את הפרויקט למחלקה נוספת, וללמוד מההצלחה. ואם לא, זה הזמן לשקול פיתוח דרכים חדשות, החלפת אסטרטגיה או שינוי כלשהו במנגנוני הפעולה. הבקרה איננה נקודת סיום, אלא נקודת התחלה לסבב הפעילות הבא (כמו במודל PDCA).

צוות ניהול סיכונים שלא יעצור לבחון את עצמו ואת הדרך להשגת מטרותיו, דומה למי שרוכב על אופניים בניוטרל: הרבה השקעה ומאמץ, אבל כפי הנראה לא יגיע רחוק