"פרקליטו של השטן" וערך החשיבה בניגוד לקונצנזוס

תרבות ארגונית המקובעת בסטטוס קוו מסוים, שחבריה נמנעים מלערער עליו כדי לא להיכנס לעימות, עלולה להביא למצבים של קבלת החלטות שגויות.

חלק מתפקידו של איש ניהול הסיכונים ובטיחות הטיפול לבחון בכל דיון אסטרטגי גם את הצד השני של הקונצנזוס: מה יכול להשתבש בפרויקט? מה החסרונות של הרעיון? מה יקרה אם נפעל בדרך אחרת, אפילו הפוכה? כך ניתן לעורר דיון מעמיק, לבחון חלופות ולחשוף כשלים לוגיים בטיעונים קיימים, ולבסוף, על ידי בדיקת הסיכונים, לסייע לשפר את איכות ההחלטות.

זו גם הזדמנות לצאת מהקופסה ולחשוב באופן יצירתי, נגד הזרם ולא "עם העדר".  

הביטוי "פרקליט השטן" בא לתאר אדם המציג עמדה נגדית או חריגה בדיון (גם אם אינו בהכרח מאמין בה!), במטרה לבחון את תוקף העמדה המקובלת, ולאתגר אותה. חשוב לשלב גישה זו טרם קבלת החלטות עקרוניות, גם אם לכאורה היא נתפסת כמעכבת או שלילית, ולהימנע מתרבות "עייפה" של פחד מקונפליקטים. עצם הקונפליקט מחייב את הארגון לחשוב ולהתעמק, ויכול למנוע או לצמצם בזבוז משאבים, פרויקטים עתירי סיכון מיותר, שחיקה באמון, וירידה במחויבות לשיפור מתמיד.

עוצמתו של ארגון לא נמדדת בהיעדר קונפליקטים אלא בניהול חכם ומכוון מטרה שלהם.

מה אפשר לעשות?

• האתגר האמיתי אינו טכני בלבד, אלא תרבותי עמוק יותר: תרבות שרואה בהטלת ספק כלי ולא איום, מחלוקת וביקורת בונה כהזדמנות לדייק את העשייה.

• ראוי לייצר סביבה שבה אנשי הצוות מרגישים בטוחים לערער על מוסכמות, מבלי לחשוש מתגמול שלילי או הדרה חברתית.

• זה מתחיל במנהיגות: מנהל או ראש צוות שמקדם ביקורת ומעודד חשיבה עצמאית, ושולח בכך מסר ברור של פתיחות.

• מבחינה פרקטית, כדאי לעגן את תפקיד "פרקליט השטן" כנוהל מובנה (בדיוני הנהלה, ועדות, ישיבות אסטרטגיות), ולא כיוזמה אישית נקודתית בלבד.